החלטה בתיק בש"פ 3490/14

           לפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 במסגרת ת"פ 8751-02-14 בבית משפט המחוזי מרכז.

כתב האישום המתוקן

1.        לפי עובדות כתב האישום, ביום 18.11.2013 קשרו המבקש 1 (להלן: לנדסברג), המבקש 2 (להלן: סביר) ואדם נוסף (להלן: ריכטר) לצאת לפעילות לילית של הריסת והצתת רכוש השייך לתושבים מהכפרים הפלסטינאים הסמוכים לחוות גלעד. השלושה יצאו מחוות גלעד ברכב כשברשותם חומר דליק. הם הגיעו לכפר מדאמה, עצרו ליד בית המצוי בתהליכי בנייה וניסו להציתו ולפגוע במזיד בקירותיו. במעשיהם לא גרמו השלושה לנזק משמעותי ועם שובם לחוות גלעד הם סיכמו לצאת לפעולה דומה למחרת היום.

           למחרת, בשעה 02:30 או בסמוך לכך, צעדו השלושה מחוות גלעד לעבר הכפר פרעתה. השלושה כיסו פניהם, חבשו כפפות והצטיידו בחומר דליק, בגפרורים ובתרסיס צבע. לאחר שבחנו שני בתים והחליטו שלא לפגוע בהם הבחינו השלושה בבית שבחצרו משאית ומכונית. הם צעדו לעבר החצר ובדרכם ריסס ריכטר סמל מגן דוד על חומת בטון סמוכה. סביר שפך חומר דליק על קדמת המשאית והמכונית ולנדסברג הציתן באמצעות גפרור. במקביל ריסס ריכטר מגן דוד נוסף על חומת לבנים הסמוכה לכלי הרכב, והשלושה נמלטו מן המקום בריצה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למשאית נזקים בהיקף של 35,000 ש"ח ואילו למכונית נגרמו נזקים בהיקף של 58,100 ש"ח. מעשי המבקשים מצטרפים לשורה של מעשים דומים אשר נעשו באזור יהודה ושומרון בין השנים 2013-2010. במעשים אלו יש כדי לעורר תסיסה וטינה בקרב הפלסטינאים תושבי יהודה ושומרון ולהוביל לפעולות נקם כנגד כוחות הביטחון והאוכלוסיה היהודית באזור ובישראל כולה.

           בשל מעשים אלו הואשמו המבקשים בעבירות של קשירת קשר לפשע תוך מניע גזענות או עוינות כלפי ציבור לפי סעיף 499(א) ו-144ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הצתה בצוותא חדא לפי סעיף 448(א) רישא ו-29 לחוק; השחתת פני מקרקעין בצוותא חדא מתוך מניע גזענות או עוינות כלפי ציבור לפי סעיפים 196, 29 ו-144ו לחוק; ניסיון הצתה בצוותא חדא לפי סעיף 448(א) רישא ו-29 לחוק; וכן ניסיון היזק בזדון בצוותא חדא מתוך מניע גזענות או עוינות כלפי ציבור לפי סעיפים 452, 29, 25 ו-144ו לחוק.

תעודת החסיון ופרפראזות

2.        שר הביטחון חתם על תעודת חסיון המחסה את מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי (להלן: שב"כ); שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת המידע של השב"כ; אמצעים טכניים של השב"כ להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה; וכן תפקידים, שמות ומשימות של עובדי השב"כ לרבות פרטים שיש בהם כדי לחשוף את זהותם. החסיון יחול על המידע שלעיל, וכן על כל פרט שיש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו או כמותו של החומר החסוי, ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

3.        בהמשך העבירה המשיבה 2 למבקשים פרפראזה בה צויין כי "במהלך החקירה זוהו בסרטון מצלמת האבטחה הנאשמים יהודה לנדסברג ובנימין ריכטר".

עיקר טענות המבקשים

4.        המבקשים - באמצעות באי כוחם עו"ד עדי קידר ועו"ד אורי קינן - מבקשים, כבקשה מקדמית, להורות למשיבים להעביר לרשותם את רשימת החומר והמידע החוסים תחת החסיון. המבקשים טוענים כי הטלת חסיון גורף על רשימת החומר החסוי עומדת בניגוד לפסיקת בית משפט זה, ומפנים לבש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (1.9.2008) (להלן: עניין מוחמד) ולבש"פ 7936/08 ברקו נ' מדינת ישראל (18.11.2008) (להלן: עניין ברקו). המבקשים טוענים כי תעודת החסיון אשר הוגשה בעניינם היא אותה תעודה בעלת "תבנית קבועה" המוגשת על ידי המשיבים בהליכים שונים, באופן החורג מחובתם של המשיבים לערוך בדיקה פרטנית לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. תעודה מסוג זה אינה מאפשרת לבאי כוחם של המבקשים לעמוד ולו באופן מינימאלי על טיבו ועל היקפו של החומר החסוי.

5.        המבקשים טוענים כי הפרפראזה שניתנה להם על ידי המשיבים הינה לקונית ביותר. פרפראזה זו מצדיקה לכשעצמה את הסרת החסיון שכן היא מעוררת שאלות ותהיות, אשר פתרונן עשוי לסייע להגנה. כך, למשל, לא הובהר מדוע סביר לא זוהה במצלמה. המבקשים מסבירים כי לאחר שתימסר להם רשימת החומר החסוי יש להניח כי הם יעתרו לביטול ההודאות שניתנו לפני השב"כ והמשטרה ואף יעלו טענות נוספות. לטענת המבקשים, השב"כ הפעיל עליהם לחץ לא חוקי ולא מוסרי וביצע תרגילי חקירה מורכבים אשר מידע אודותם לא נמסר להגנה, והכל במטרה לסחוט מהם הודאה כוזבת. המבקשים מעריכים כי עיקר טענותיהם יכוונו להסברים ולנימוקים אשר הציגו רשויות החקירה כאשר ביקשו למנוע מן המבקשים להיפגש עם עורכי דינם. המבקשים יטענו כי מניעת המפגש נעשתה שלא לצורך ומטעמים פסולים. כן יטענו המבקשים כי מעצרם התארך שלא לצורך וכי זהותם הייתה ידועה לרשויות החקירה זמן רב לפני מעצרם. לטענת המבקשים, יש בחומר החסוי כדי לשפוך אור על טענות אלה.

           המבקשים טוענים כי אין ראיה לכך שהמניע למעשיו של לנדסברג היה גזעני ומציינים כי לנדסברג הכחיש בחקירותיו מניע שכזה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי רשויות החקירה חדלו כאשר נמנעו מלברר עד תום את שאלת המניע, ומבקשים כי יותר להם לעיין בחומר החסוי אשר יכול לשפוך אור גם על נקודה זו. אף אם החומר החסוי יסייע להגנתם אך "בדוחק", יש בכך, לשיטתם, כדי להצדיק את חשיפתו, או, למצער, את חשיפת רשימת החומר החסוי כמבוקש ברישא.

6.        בדיון לפני הדגישו באי כוח המבקשים כי ללא חשיפת החומר החסוי, ולמצער חשיפת רשימת החומר החסוי, יקשה עליהם לנהל את הגנתם ולפרוש כדבעי את טענותיהם כנגד קבילות הודאותיהם. באי כוח המבקשים ציינו כי לא הועבר לידיהם תיעוד ישיר של חקירת השב"כ, אלא אך מזכרים ערוכים בידי חוקרי השב"כ. במצב דברים זה, ללא חשיפת מידע אודות מהלכי החקירה, יקשה עליהם לטעון כנגד כשרות החקירה. ללא חשיפת חומר זה אף יתקשו המבקשים להוכיח טענתם לפיה בקשת המשיבה למנוע מהם את המפגש עם עורכי דינם הוגשה מטעמים שאינם כשרים.

עיקר טענות המשיבה

7.        המשיבה - באמצעות באת כוחה עו"ד יעל שרף - טענה בדיון לפני כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתם של המבקשים, וכי אין בחומר החסוי כדי לשנות ממסקנה זו. המשיבה ציינה כי מניעת המפגש בין המבקשים לעורכי דינם נעשתה מטעמים ענייניים ואושרה על ידי מספר ערכאות שיפוטיות. המשיבה טענה כי רשימת החומר החסוי חוסה אף היא תחת תעודת החסיון, ואין לגלותה מאותם טעמים העומדים בבסיס החסיון. היא הפנתה בעניין זה לבש"פ 393/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.3.2013) (להלן: עניין פלוני). המשיבה הוסיפה כי הפרפראזה שהועברה למבקשים מפורטת דיה, אך היא הסכימה להוסיף לה הבהרה מסוימת, והיא כי סביר לא זוהה בסרטון מצלמת האבטחה. כן טענה המשיבה כי המבקשים נחקרו כדבעי אודות המניע הגזעני למעשיו של לנדסברג ועמדתם בחקירה מופיעה בחומר שנמסר להגנה.

8.        לאחר שנשמעו טענות הצדדים ולאחר שניתנה לכך הסכמת באי כוח המבקשים, קיימתי דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות שבמהלכו קיבלתי מנציגי המשיבה הסברים בנוגע לחומר החסוי ולטעמים העומדים בבסיס ההחלטה לחסותו וכן תשובות לשאלות שאותן הצגתי. לאחר מכן שבתי ועיינתי בלשכתי בחומר החסוי.

דיון והכרעה

9.        כידוע, השלב הראשון בדיון בבקשה להסרת חיסיון עוסק בשאלה האם החומר שגילויו מתבקש אכן חוסה תחת תעודת החסיון [בש"פ 8037/09 ג'אסן נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (18.10.2009) (להלן: עניין ג'אסן); בש"פ 8426/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (24.12.2012)]. באם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, יש להמשיך ולברר האם החומר חיוני להגנת המבקשים ובאם משתכנע בית המשפט כי אכן החומר חיוני - עליו להורות על הסרת החיסיון. ואולם, אם השתכנע בית המשפט כי הראיה החסויה אמנם אינה חיונית אך יש בה חשיבות כלשהי עבור ההגנה, עליו לאזן בין חשיבות זו לבין האינטרס החסיוני, ורק אם השיקול בדבר הגנת הנאשם גובר - להורות על הסרת החסיון. בתוך כך יש לבחון האם ניתן לבודד מן החומר החסוי מרכיבים מסוימים לגביהם גובר השיקול בדבר הגנת הנאשם ולהורות על חשיפתם במישרין או בדרך של פרפראזה [עניין ג'אסן, פסקה 14; בש"פ 4055/09פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.7.2009)].

10.     לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לרבות את הסברי נציגי המשיבה בדיון לפני ולאחר שעיינתי בקפידה בחומר החסוי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיון בחומר החסוי מגלה כי הוא נופל כולו בגדרי תעודת החסיון ולא נכללות בו ראיות אשר עשויות להיות חיוניות להגנת המבקשים. כן שוכנעתי כי גילויו של החומר החסוי בו עיינתי עלול לגרום לפגיעה של ממש בביטחון המדינה, וכי התועלת המסוימת אשר עשויה לצמוח להגנתם של המבקשים מחשיפת חומר זה, ככל שקיימת, אינה שקולה כנגד הפגיעה האפשרית בביטחון המדינה לו ייחשף החומר. מסקנה זו יפה אף לגבי טענות הזוטא שהעלו המבקשים, לרבות טענותיהם בעניין מניעת המפגש בינם לבין עורכי דינם. טענות המכוונות כנגד קבילותן של ראיות הן טענות הגנה לכל דבר ועניין, וכאשר החומר החסוי חיוני להוכחת טענות אלה והוכחתן היא חיונית להגנת הנאשם, אין מנוס מלגלותו [ראו, למשל: בש"פ 8950/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.8.2011); בש"פ 5315/10 חלס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.10.2010); ע"פ 8620/10 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (16.1.2013)]. אולם, נחה דעתי כי החומר החסוי אינו חיוני להוכחת טענות הפסול שהעלו המבקשים, וככל שיש בו תועלת מסוימת בעניין זה, אין היא שקולה כנגד הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה. יתר טענות המבקשים בעניין קבילות הודאותיהם ומניעת המפגש מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי.